זה כתוב בשמים


קוראים ממליצים


זה כתוב בשמיים

"כמה שעות לפני שעליתי לטיסה לארצות הברית, הגיעה אלי במייל הטיוטה האחרונה של הספר שלך. שלחת אלי שאביע דעה. לא סתם נתת לספר את השם: 'זה כתוב בשמים'. הייתה זו הפעם הראשונה שבטיסה לניו יורק לא עצמתי עין. הייתי מרותקת. נהניתי מכל רגע, למרות העייפות לא יכולתי להפסיק לקרוא. עברו רק יומיים מאז שסיימתי את הקריאה ואני עדיין חושבת על ניקול, גבי ודניאל. תודה רבה."

ג'ודי פוטרמן

"איפה היית עד היום…קראתי את שני הספרים שהוצאת לאור. הראשון, אמנם, זיהיתי בו דמויות שהכרתי בעבר, לא הם שריתקו אותי , אלא, סגנון הכתיבה שלך. (עם כי פה ושם מצאתי שגיאות….יאללה לא חשוב). אבל הספר השני…תקשיבי לא רציתי לעזוב אותו, מאיפה זה בא לך ??? שאפו ! שאפו!"

רותי סגל

"נהדר…מרתק…מעורר את המחשבה שלעיתים הגורל לא בהכרח כתוב בשמים…כדאי לפעמים לחשוב פעמיים. אהבתי!"

אייל לוי

"בהתחלה חשבתי שזה 'ספר טיסה'. אחרי שסיימתי לקרוא אותו, כמעט בנשימה אחת, הבנתי שיש בו הרבה יותר מאמצעי להעברת הזמן. אצלי הספר עורר מחשבה, וזה לא קורה לי לעיתים קרובות. עשית את זה…"

דוד ברקאי

קצת עלי


נולדתי בירושלים בעיר המזרחית. ארבע שנים לפני קום המדינה. אך מהרה הורי העתיקו את מקום מגוריהם לרמת-גן. שם גדלתי, צברתי זיכרונות ילדות, נעורים, צופים, צבא לימודים, בגרות, נישואים אימא לשני ילדים והיום סבתא לשבעה נכדים.

נפש האדם, אמנות, ציור ופיסול, עיצוב, ריקוד, תנועה וכתיבה. מילאו את חיי בתוכן ועשיה. נקודת המפנה בחיי קרתה לפני שלושה עשורים. כעורכת מגזין אדריכלות ועיצוב, ליוויתי את התפתחות העיצוב והאדריכלות בארץ. עד היום אני עורכת, כותבת, מעודדת, סוקרת ומעריכה את יצירותיהם של אדריכלים ומעצבים. זאת לצד כתיבת למגירה של שירים ופרוזה.

חרי שנים בהם הפכתי את "בניין ודיור" למגזין משפיע בתחומו, במרום גילי ובשלות רעיונותיי חשתי בצורך לשתף אחרים בהגיגי נפשי. הספר הראשון, שמבוסס על סיפור אמתי, יצא לאור לפני שלוש שנים. הספר השני, כולו פרי דמיוני פעם בקרבי תקופה ארוכה. כתיבתו הייתה חוויה מרגשת שנמשכה קרוב לשנתיים. חייתי את הגיבורים, נפרדתי מהם בדמעות כשסיימתי לחיות אותם. אני עדיין חושבת עליהם כדמויות שהיו חלק בלתי נפרד ממהות חיי.

קשר