פריז- 19.7.2018

היי חדווה

חודשים שאני מהססת אם להתקשר אתך או לתת לנתק שנוצר בין שתינו שיגדל, יתעצם עד שכחה. עשרות פעמים התחלתי לכתוב לך ועד עכשיו, כמו שאת יודעת, לא שלחתי. לעיתים קרובות, בלילות כאשר אני יושבת מול החלון המזרחי בביתי החדש, צופה בשינוי צורתו של הירח, ההופך מכלום, לפס דק, חרמש זוהר, עד שהופך לכדור כסוף וחיוור שלעיתים נראה כמחייך אלי ולפעמים עצוב וזועם, אני חושבת עליך. איך את מרגישה אחרי שיצרת, גידלת, ליווית ובראת את כל האנשים שהיו חלק ממני, האם אני חסרה לך? האם מסקרן אותך לדעת מה קרה עם דניאל אולי עם דנה? האם חשבת מה קרה אתי אחרי שהשארת אותי במקום שהייתי?

את מכירה אותי היטב, מכל הכיוונים ובכל המצבים, אני אותך מכירה רק כמי שיצרה אותי, אני מדמיינת אותך שוקדת על יצירה חדשה ולהפתעתי…מתעוררת בי תחושה קלה של קנאה.

האם זנחת אותי? אם כן, אולי בזכות הפנייה שלי אליך נוכל לחדש את הקשר ואוכל בקלות יתר להמשיך בפילוס דרכי בחיים?

שלך תמיד
ניקול

________

1.8.2018- תל אביב

ניקול, שלום רב

אכן, מכתבך הפתיע אותי. חודשים ארוכים חייתי אותך, האנשתי אותך, הנשמתי אותך עד שהפכת, לפחות עבורי, דמות אמיתית. לאורך מרבית חייך השקפתי עליך במצבים שונים, שמחתי אתך וחשתי בצערך, קבעתי את גורלך. אהבתי אותך. עד שהגיע הרגע שהייתי חייבת להיפרד ממך. מודה ומתוודה, זה לא היה קל, במיוחד לאור מה שקרה זמן קצר לפני שנפרדנו, אבל, ידעתי, האמנתי ובטחתי בך שתדעי להמשיך את דרכך, מבלי שאכתיב לך אותה.

כרגע, אני חשה ברגשות מנוגדים, מצד אחד, הייתי מאוד שמחה לדעת מה קרה אתך אחרי שחזרת לדירה שלך בפריז, מצד שני אני חוששת שחידוש הקשר בין שתינו יחליש אותך ובעיני את אחת מהנשים החזקות שהכרתי. ואולי בשל כך אני משאירה את ההחלטה בידך. אם תראי לנכון לענות למכתבי זה ובזכות כך לחדש את הקשר בין שתינו, אני מבטיחה לך שאענה.

באהבה רבה
חדווה