חדווה בוקר טוב

הבוקר התעוררתי עם החלטה, אני חייבת להמשיך את הקשר אתך, אולי בדרך זו אפתור לעצמי כמה דברים על המשך דרכי. אני ממש לא בטוחה בה, על אף שאני מתחילה לגבש אותה. אספר לך על התכניות שלי בהמשך מכתביי, אבל, קודם כל קצת מדברים שחלפו, קצת מהעבר שלי שאולי ישפוך אור חדש על הדברים הקטנים שיצרו את האופי שלי, בגורם שהוביל את סיפור חיי.

המכתב האחרון שלך הזכיר לי סיטואציה שחזרה באופנים ובמצבים שונים בימי ילדותי, נעוריי ובגרותי.  כילדה, הייתי מצד אחד מאוד עצמאית, חייתי בעולמי, הרבה מחוסר ברירה. דמותו של אבא חסרה לי, ראשית, הוא חסר לי פיזית, היה מגיע בסופי שבוע, שותק, מרוחק, משתדל להיות עסוק בענייניו. בשלב מאוחר יותר כאשר הבנתי מה גרם לזה, ההתייחסות למצבו הייתה מעורבת רגשות מנוגדים. נכון, הוא פינק  אותי במתנות שגרמו לי לתיאבון של "עוד" אבל מעולם, זאת הבנתי בדיעבד, לא היה לזה פיצוי על הריחוק הרגשי ששרר בינינו, ליבו היה במקום אחר. במבט לאחור ברור לי שאף פעם לא התייחסתי אליו כדמות מחנכת או כזאת שהשפיעה על דמותי. אימא שלי לעומתו, הייתה מאה אחוז דמות מחנכת. אולי אם היא הייתה המורה שלי ולא אמי, יכולתי גם לאהוב אותה ולא רק להעריץ אותה, אבל היא הייתה אמי. וכאן אני מגיעה למסר במכתבך שהזכיר לי את ילדותי.

אני זוכרת את עצמי כילדה קטנה, מגיעה אליה בבקשות שונות, כמו לישון אצל חברה, להחסיר יום לימודים בבית הספר, לנסוע עם חברים לטיול או סתם לצאת ביחד. תשובתה הגורפת תמיד הייתה שלילית, אני מעולם לא וויתרת ובאופן קבוע היו מתלקחים בין שתינו ויכוחים שעל פי רוב היו מסתיימים במשפט הזה: ניקול, תעשי מה שאת רוצה, אבל תזכרי שאת תהי זאת שתישאי בתוצאות. ואז, אם הכל היה חולף כשורה, היא הייתה אומרת לי: כמה טוב שאיפשרתי לך … ואם במקרה היה משהו משתבש – את רואה? הזהרתי אותך. אני לא יודעת אם היא הייתה אגואיסטית או שורדת, אם היא אהבה אותי או נתמכה בי, דבר אחד בטוח היא הייתה מרוחקת ממני. היום כאשר אני מעבירה לעיני רוחי את מסלול חיי, תמיד הייתי אני לעצמי ולרוב לבד. זה אולי מה שהביא אותי לשמוע את המשפט: תעשי מה שאת רוצה, גם כאשר הוא לא נאמר על ידי מישהו אחר שעמד מולי. מעטים היו הפעמים ששמעתי בקולם של אחרים. המראה מולה עמדתי בפועל או בדמיון, הייתה היועצת התמידית שלי לטוב ולרע. התוצאות, עליהן כתבת, היו אלה שיצרו אותי, הן שסללו עבורי את חיי וחיי הקשורים אלי. אני שומעת את קולך השואל אותי, האם היית משנה חלק מההחלטות שלך אותן קיבלת בעבר? התשובה: למעט שתיים גורליות, התשובה תהיה שלילית. ואת בוודאי יודעת לאילו מהן אני מתכוונת.

היום במרום גילי, קשה לי להשתנות, אני עדיין מקבלת את כל ההחלטות שלי מתוך התייעצות עם עצמי. ואולי…דווקא את, אותך הכרתי בשלב מאוחר בחיי, תהי מוכנה להיות המראה האנושית שלי, אני מאוד מקווה שתשובת תהיה חיובית. אני סומכת על כושר שיפוטך והדרך בה את מפרקת כל מקרה לגורמים.

מחכה בכיליון עיניים לתשובתך כי כמה דברים חשובים עומדים על הפרק

שלך תמידתמונה קשורה

ניקול