4# ניקול

שלום לך יקירתי

ואני באמת מתכוונת ליקירתי לא כפי שמקובל היום לקרוא לכל אחת שאת בקושי מכירה, יקירה, יקירתי, יקרה העיקר שתקנה את מה שאת מציעה לה... כן זה מאוד מקובל היום אצלנו, ולי זה עושה פריחה, אבל במקרה שלך, את באמת יקרה לי , ואיך לא, אמנם נולדת לאמך נטלי אבל אני חשפתי אותך לעולם, ויותר מזה הבאתי אותך לידי כך שתכירי את עצמך או לפחות תנסי להכיר את עצמך.

במכתבך את משערת שהייתי שואלת אותך אם במבט לאחור הייתי משנה משהו מחייך? שאלה במקום, אבל אני בספק אם אני הייתי זאת ששואלת אותך את השאלה, כי אז היית אצלי בסיפור אחר. מן הראוי שתשאלי את עצמך. האם היית משנה משהו בחייך? אני חושבת שאני יודעת את התשובה, אם כי אני לא בטוחה שהשינוי בו היית בוחרת היה מביא אותך למקום בו היית ממש מרוצה, כי קשה לי לדמיין את עצמי לאן אני הייתי מביאה אותך אם היית בוחרת בדרך שונה. אני אמנם הטלתי על הכל על כתפי הגורל, אך שתינו יודעות שאני אחראית לגורלך שהוכתב לי מכוח ההשראה. גורל, מציאות, החלטות נכונות או שגויות. הדבר החשוב יותר, הרי שתינו יודעות וזו עובדה, אי אפשר לשנות את מה שהיה, אבל כן אפשר ללמוד מהעבר ולהקיש מהמסקנות  לעתיד לבוא.

עדיין לא סיפרת לי מה קורה אתך היום, האם את בקשר עם דניאל? האם את מתכוונת להמשיך לגור בפריז? איך את מעבירה את שעות היום שלך אחרי שוויתרת על כל מה שהעסיק אותך הרבה מעבר לשעות עבודה רגילות? והכי חשוב, את, שרוב החיים שלך חיית עם עצמך, החלטת דברים בהתייעצות אישית, גידלת את בנך כמעט ללא עזרה.  את שבמשך כל החיים שלך שמרת בנאמנות על חציה השני של מיטתך לאדם אחד. מה השתנה בך? האם הסתגלת לחיים משותפים? האם טווית לעצמך קורים חזקים וגמישים שיהיו לך בסיס להפקת המיטב מתוכך? מעשים, הגשמת חלומות, רגשות, כל אותם דברים  שרצית לעשות, לתת להעניק והגורל שהכתיב את חייך מנע זאת ממך.

ספרי לי, אני סקרנית לשמוע ממך, בכל פעם שאת כותבת לי תתמקדי במשהו קטן ממך כי אני לא רוצה להכיל את כולך בבת אחת, אני רוצה ליהנות ממך בטיפות ארומתיות יוקרתיות כמו ריחו של פרח אחד הנקטף מתוך שדות נרחבים, כמו, ריח יין בשיא בשלותו העולה מבקבוק שפקקו נחלץ והיקב מאחוריו, כמו זיכרון קלוש של הניחוח שלך, אותו נשא גבי בקרבו עד יומו האחרון.

מחכה לך, חושבת עליך, מתגעגעת אליך ו... תמיד אהיה קשורה אליך כי את שלי

חדווה


ניקול #3

חדווה בוקר טוב

הבוקר התעוררתי עם החלטה, אני חייבת להמשיך את הקשר אתך, אולי בדרך זו אפתור לעצמי כמה דברים על המשך דרכי. אני ממש לא בטוחה בה, על אף שאני מתחילה לגבש אותה. אספר לך על התכניות שלי בהמשך מכתביי, אבל, קודם כל קצת מדברים שחלפו, קצת מהעבר שלי שאולי ישפוך אור חדש על הדברים הקטנים שיצרו את האופי שלי, בגורם שהוביל את סיפור חיי.

המכתב האחרון שלך הזכיר לי סיטואציה שחזרה באופנים ובמצבים שונים בימי ילדותי, נעוריי ובגרותי.  כילדה, הייתי מצד אחד מאוד עצמאית, חייתי בעולמי, הרבה מחוסר ברירה. דמותו של אבא חסרה לי, ראשית, הוא חסר לי פיזית, היה מגיע בסופי שבוע, שותק, מרוחק, משתדל להיות עסוק בענייניו. בשלב מאוחר יותר כאשר הבנתי מה גרם לזה, ההתייחסות למצבו הייתה מעורבת רגשות מנוגדים. נכון, הוא פינק  אותי במתנות שגרמו לי לתיאבון של "עוד" אבל מעולם, זאת הבנתי בדיעבד, לא היה לזה פיצוי על הריחוק הרגשי ששרר בינינו, ליבו היה במקום אחר. במבט לאחור ברור לי שאף פעם לא התייחסתי אליו כדמות מחנכת או כזאת שהשפיעה על דמותי. אימא שלי לעומתו, הייתה מאה אחוז דמות מחנכת. אולי אם היא הייתה המורה שלי ולא אמי, יכולתי גם לאהוב אותה ולא רק להעריץ אותה, אבל היא הייתה אמי. וכאן אני מגיעה למסר במכתבך שהזכיר לי את ילדותי.

אני זוכרת את עצמי כילדה קטנה, מגיעה אליה בבקשות שונות, כמו לישון אצל חברה, להחסיר יום לימודים בבית הספר, לנסוע עם חברים לטיול או סתם לצאת ביחד. תשובתה הגורפת תמיד הייתה שלילית, אני מעולם לא וויתרת ובאופן קבוע היו מתלקחים בין שתינו ויכוחים שעל פי רוב היו מסתיימים במשפט הזה: ניקול, תעשי מה שאת רוצה, אבל תזכרי שאת תהי זאת שתישאי בתוצאות. ואז, אם הכל היה חולף כשורה, היא הייתה אומרת לי: כמה טוב שאיפשרתי לך ... ואם במקרה היה משהו משתבש - את רואה? הזהרתי אותך. אני לא יודעת אם היא הייתה אגואיסטית או שורדת, אם היא אהבה אותי או נתמכה בי, דבר אחד בטוח היא הייתה מרוחקת ממני. היום כאשר אני מעבירה לעיני רוחי את מסלול חיי, תמיד הייתי אני לעצמי ולרוב לבד. זה אולי מה שהביא אותי לשמוע את המשפט: תעשי מה שאת רוצה, גם כאשר הוא לא נאמר על ידי מישהו אחר שעמד מולי. מעטים היו הפעמים ששמעתי בקולם של אחרים. המראה מולה עמדתי בפועל או בדמיון, הייתה היועצת התמידית שלי לטוב ולרע. התוצאות, עליהן כתבת, היו אלה שיצרו אותי, הן שסללו עבורי את חיי וחיי הקשורים אלי. אני שומעת את קולך השואל אותי, האם היית משנה חלק מההחלטות שלך אותן קיבלת בעבר? התשובה: למעט שתיים גורליות, התשובה תהיה שלילית. ואת בוודאי יודעת לאילו מהן אני מתכוונת.

היום במרום גילי, קשה לי להשתנות, אני עדיין מקבלת את כל ההחלטות שלי מתוך התייעצות עם עצמי. ואולי...דווקא את, אותך הכרתי בשלב מאוחר בחיי, תהי מוכנה להיות המראה האנושית שלי, אני מאוד מקווה שתשובת תהיה חיובית. אני סומכת על כושר שיפוטך והדרך בה את מפרקת כל מקרה לגורמים.

מחכה בכיליון עיניים לתשובתך כי כמה דברים חשובים עומדים על הפרק

שלך תמידתמונה קשורה

ניקול


ניקול #02

15/8/2018 פריז

 

חדווה יקירה

הטלת עלי לקבל החלטה. חככתי בדעתי והחלטתי לענות. אבל נראה לי שהתשובה שלי אליך שונה מהמצופה ממני. אני לא מתכוונת, לפחות לא בשלב זה, לספר לך מה קרה אתי אחרי שנפרדנו. לי חשוב יותר להבין כמה דברים שקרו לי במהלך השנים, שאלות שלא מצאתי להן תשובות. וממקום שאני מבקשת ממך סליחה על האנוכיות שאני מפגינה, שאלתי שלוחה אליך, האם תסכימי לענות לי?
מחכה לתשובתך

ניקול

 

28/8/2018 תל אביב

היי ניקול

בסתר לבי קיוויתי וחיכיתי לתשובתך, אמנם, נכון, חשבתי שתרצי לספר לי על עצמך. אבל, אני יכולה להבין את סקרנותך. אני מקווה שתשובותיי יספקו אותך, כי לא לכל מה שקרה בחייך יש תשובות, היו דברים שנבעו מתוך מצבים שהכתיבו לך (ולי) את השתלשלות הדברים.
חוזרת לחיות אותך ומחכה בקוצר רוח לשאלות שלך
חדווה


ניקול #01

פריז- 19.7.2018

היי חדווה

חודשים שאני מהססת אם להתקשר אתך או לתת לנתק שנוצר בין שתינו שיגדל, יתעצם עד שכחה. עשרות פעמים התחלתי לכתוב לך ועד עכשיו, כמו שאת יודעת, לא שלחתי. לעיתים קרובות, בלילות כאשר אני יושבת מול החלון המזרחי בביתי החדש, צופה בשינוי צורתו של הירח, ההופך מכלום, לפס דק, חרמש זוהר, עד שהופך לכדור כסוף וחיוור שלעיתים נראה כמחייך אלי ולפעמים עצוב וזועם, אני חושבת עליך. איך את מרגישה אחרי שיצרת, גידלת, ליווית ובראת את כל האנשים שהיו חלק ממני, האם אני חסרה לך? האם מסקרן אותך לדעת מה קרה עם דניאל אולי עם דנה? האם חשבת מה קרה אתי אחרי שהשארת אותי במקום שהייתי?

את מכירה אותי היטב, מכל הכיוונים ובכל המצבים, אני אותך מכירה רק כמי שיצרה אותי, אני מדמיינת אותך שוקדת על יצירה חדשה ולהפתעתי...מתעוררת בי תחושה קלה של קנאה.

האם זנחת אותי? אם כן, אולי בזכות הפנייה שלי אליך נוכל לחדש את הקשר ואוכל בקלות יתר להמשיך בפילוס דרכי בחיים?

שלך תמיד
ניקול

________

1.8.2018- תל אביב

ניקול, שלום רב

אכן, מכתבך הפתיע אותי. חודשים ארוכים חייתי אותך, האנשתי אותך, הנשמתי אותך עד שהפכת, לפחות עבורי, דמות אמיתית. לאורך מרבית חייך השקפתי עליך במצבים שונים, שמחתי אתך וחשתי בצערך, קבעתי את גורלך. אהבתי אותך. עד שהגיע הרגע שהייתי חייבת להיפרד ממך. מודה ומתוודה, זה לא היה קל, במיוחד לאור מה שקרה זמן קצר לפני שנפרדנו, אבל, ידעתי, האמנתי ובטחתי בך שתדעי להמשיך את דרכך, מבלי שאכתיב לך אותה.

כרגע, אני חשה ברגשות מנוגדים, מצד אחד, הייתי מאוד שמחה לדעת מה קרה אתך אחרי שחזרת לדירה שלך בפריז, מצד שני אני חוששת שחידוש הקשר בין שתינו יחליש אותך ובעיני את אחת מהנשים החזקות שהכרתי. ואולי בשל כך אני משאירה את ההחלטה בידך. אם תראי לנכון לענות למכתבי זה ובזכות כך לחדש את הקשר בין שתינו, אני מבטיחה לך שאענה.

באהבה רבה
חדווה